פסק-דין בתיק ת"א 513-09

1.         ביום 26/08/08 ארעה תאונת דרכים קטלנית, בה מצא את מותו המנוח, כרמל אופיר ז"ל, יליד 1974, (להלן: "המנוח"), בעת שהיה בדרכו הביתה בחזרה מעבודתו.

2.         התביעה בפני הינה תביעת עיזבונו של המנוח והתלויים לקבלת פיצויים על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

3.         אין מחלוקת כי במועד התרחשות התאונה ביטחה הנתבעת את הרכב והינה אחראית לפצות את התובעים, בהתאם לחוק הפלת"ד. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לגובה הפיצויים המגיעים ליורשים/תלויים.

נתונים כלליים לצורך חישוב הפיצוי :

4.         המנוח, יליד 06/05/74, נהרג בתאונה שהתרחשה ביום 26/08/08, בהיותו כבן 34 שנים. המנוח הותיר אחריו אלמנה (התובעת מס' 2), ילידת 17/10/74, ובן - התובע מס' 3, יליד 22/02/06.

5.         התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי המוסד לביטוח לאומי ולתובעים משתלמת גמלת תלויים. עובר לתאונה היה המנוח חבר קיבוץ שער העמקים (להלן: "הקיבוץ"), אלמנתו ובנו עודם מתגוררים בקיבוץ.

נתוני השתכרותו של המנוח :

6.         המנוח הועסק על ידי מפעל "כרומגן" של קיבוץ שער העמקים, במשך כשלוש השנים האחרונות לחייו. החל מיוני 2008 עמד שכרו של המנוח (ברוטו) על סכום של 8,800 ש"ח.

7.         ב"כ התובעים מבקש לחשב את שכרו, לצורך חישוב הפיצויים לעבר על פי סך של 7,704 ש"ח שכר נטו נומינאלי (סכום משוערך 8,127 ש"ח). נתון זה חושב, על פי שכרו של המנוח - 8,800 ש"ח, בניכוי מס רעיוני והפרשת העובד לביטוח מנהלים, כמפורט להלן:

לטענת התובעים, הואיל ומתוך השכר ברוטו הופרשו כספים לטובת הקיבוץ, אשר כונו "מס פרוגרסיבי", "מס משלים" ו"ביטוח פנימי", ובהתאם לעדותו של מר מיק גייצהאלס, חשב השכר של הקיבוץ, רק חלק מהפרשות אלה משולם למוסדות המדינה לפי חוק, (מס הכנסה, ביטוח לאומי, דמי ביטוח בריאות) וחלק אחר הוא תשלום לטובת שירותים קהילתיים וביטוח הדדי פנימי, הרי יש לנכות משכר הברוטו את המס הרעיוני, המוטל על הכנסה בגובה שכרו ברוטו של המנוח, נכון לשנת 2008. סכום המס המתקבל הוא 655 ש"ח, אותו יש להפחית מגובה ההכנסה ברוטו. בנוסף, טוענים התובעים כי יש להפחית את הפרשות המנוח לטובת ביטוח מנהלים, סכום של 738 ש"ח, כך שהסכום המתקבל כבסיס לחישוב הפסדי השכר הוא 7,704 ש"ח נכון למועד התאונה.

יש לציין כי בחישוב הסכומים על פי גרסת התובעים עצמם, נפלה ככל הנראה טעות, שכן  מהפחתת הסכומים 738 ש"ח ו- 655 ש"ח מתוך 8,800 ש"ח מתקבל סכום של 7,407 ש"ח.

8.         לעומת זאת, טוענת הנתבעת, כי בניכוי מס פרוגרסיבי משכרו של המנוח, עומד שכרו נטו על 7,500 ש"ח נטו, כאשר אין לנכות משכרו הפרשות, כפי שביקשו התובעים, מאחר והפרשות אלה (שסכומן היה 420 ש"ח לחודש ולא 738 ש"ח כנטען), הינן, בהתאם לבחירתו של המנוח, עבור ביטוח מנהלים, ולא עבור קרן פנסיה.

מחלוקת זו בין הצדדים, באשר לטיב ההפרשות משכרו של המנוח, הינה למעשה המחלוקת העיקרית בתיק. 

9.         הצדדים חלוקים גם בשאלת פוטנציאל ההשתכרות של המנוח.

בעניין זה, טוענים התובעים, כי המנוח היה במותו כבן 34, ולאחר כשלוש וחצי שנות עבודה זכה להעלאת שכר (מ- 8,400 ש"ח ל- 8,800 ש"ח). התובעים  מפנים לתצהיר שהוגש מטעם מנהלו של המנוח, מר קובי וקסלר. התצהיר הוגש בהסכמה, ללא חקירת המצהיר. על פי תצהירו של מר וקסלר, המנוח עבד במפעל בתפקיד של מנהל מחסן חומרי גלם ותחתיו עבדו שלושה עובדים. המנוח היה עובד מסור, מוכשר וחרוץ, ולכן המליץ מנהלו על העלאת שכרו בחודש יוני 2008. מר וקסלר הצהיר, בנוסף, כי מהיכרותו עם המנוח, הוא בטוח שהיה ממשיך לעשות חיל בעבודתו וזוכה להעלאת שכר נוספת ריאלית המקובלת בשוק.

עוד מפנים התובעים לעדותו של מר גיצהאלס, אשר נשאל אודות פוטנציאל השכר של המנוח והשיב כי היו עובדים, כמותו, שזכו להעלאת שכר ממשית בתקופה שלאחר האירוע. לדבריו כמעט אין עובדים שלא זכו להעלאת שכר.

התובעים מבקשים לסמוך גם על עדותו של מר בנצי כהנים, חמו של המנוח, אשר שימש כמנהל הקהילה של הקיבוץ. מר כהנים הצהיר כי הייתה כוונה לשלב את המנוח במערך הבניה החדשה בקיבוץ, נוכח השכלתו (השתתף בקורס ליווי לבונים ומשפצים במכללת בילדינג - שנמשך 3 שנים), אולם בשל חשש לניגוד אינטרסים, נוכח, תפקידו של מר כהנים, הוא לא שובץ בתפקיד כזה.

עוד מפנים התובעים לפסיקה, ממנה הם למדים כי בעניינם של צעירים, שמצאו מותם בשנות ה- 30 לחייהם, הוכח פוטנציאל ההשתכרות.

בהתחשב בכישוריו של המנוח בגילו, ובעובדה שזכה להעלאת שכר בסמוך לפני התאונה, טוענים התובעים כי יש להתחשב בפוטנציאל עליה בשכר של לפחות 10% בחלוף כ- 4 שנים לאחר התאונה למשך 15 שנים, ולאחריהם  - עליה נוספת של 10%.